החלטה בתיק ע"מ 3319/09

ערר נגד החלטת בימ"ש קמא להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

העורר מואשם בשתי עבירות של סחר בציוד מלחמתי, בכך שבשנת 1999 מכר כמות של 300-400 כדורים לאחר, ובכך שבמחצית שנת 2008 רכש רובה צייד ותחמושת תואמת. לאחר חודשיים מכר העורר את הנשק בחזרה לאדם ממנו רכש אותו מלכתחילה.

אין מחלוקת בין הצדדים באשר לקיומן של ראיות לכאורה. הדיון בפני בימ"ש קמא ובפניי התרכז, על כן, בקיומה של עילת מעצר. בסוגיה זו הכריע בימ"ש קמא כאשר פסק שבנסיבות העניין מתקיימת עילת מסוכנות עד כי לא ניתן להזדקק לחלופה. בית המשפט הפנה להצטברות המקרים בהם סחר העורר באמל"ח וכן לעובדה כי העורר קיבל מספר הצעות נוספות לרכוש נשק אותן דחה. לדעת בית משפט קמא, המכלול האמור מלמד על המסוכנות הטמונה בשחרור העורר.   

הסנגור סבור כי שגה בימ"ש קמא בקביעותיו האמורות. לדעת הסנגור, ביהמ"ש לא נתן משקל ראוי למניע לרכישת רובה הצייד, היינו, רצונו של העורר להגן על עדר הצאן אותו הוא רועה לפרנסתו. לדעת הסנגור, יש אף להתחשב בעובדה שהעורר החזיר את הנשק בתום חודשיים בלבד. לבסוף, טען הסנגור כי אין מקום לקשור בין שני האירועים המתוארים בכתב האישום, מאחר שביניהם חלפה תקופה ממושכת ביותר.  

התביעה הצבאית מתנגדת לערר. לטעמה, גם אם לא נייחס משקל משמעותי לאירוע הראשון, הצטברות האירועים המפורטים בכתב האישום והאינדיקציות כי ראו בעורר כתובת לסחר באמל"ח מלמדת על מסוכנות כפי שנקבע ע"י בימ"ש קמא. התביעה הדגישה עוד כי הנשק לא נתפס, עובדה המוסיפה לחומרת המעשה.

הלכה ידועה היא כי ככלל עבירה של סחר בציוד מלחמתי מקימה עילת מעצר של מסוכנות. הדבר נקבע אף במקרים בהם המניע האישי להחזקת הנשק לא כלל רצון לפגוע בביטחון האזור. אשר על כן, במקרה הנוכחי יש אמנם להתחשב בטיב הנשק ובעובדה כי זה הוחזק למשך פרק זמן קצר יחסית, אך מאידך גיסא,  יש לתת משקל גם לנסיבה המחמירה של מכירת נשק זה כך שהיום הוא ממשיך להוות פוטנציאל סיכון.

בנסיבות אלה, לא מצאתי עילה להתערב בקביעותיו של בימ"ש קמא.

אשר על כן, אני דוחה את הערר.

ניתנה היום, 25 בנובמבר 2009, ח' בכסלו התש"ע, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

המשנה לנשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: